פסק-דין בתיק ת"ק 007369/03

1.         בפני תביעה לנזקי רכוש אשר ארעו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 21/4/04, עת עמד רכב התובעת ברח' ספיר בתל אביב (להלן: "התאונה").

התובעת טענה כי רכבה עמד בעצירה מוחלטת, היא ביקשה להכנס לרכב על מנת להחל בנסיעה ועוד בטרם נכנסה כולה לרכב, הגיח רכב הנתבע בנסיעה במהירות מופרזת ופגע בצד השמאלי קדמי של רכבה, לרבות בדלת הנהג.

            התובעת דורשת בתביעתה את נזקיה העקיפים הכוללים השתתפות עצמית (1,125 ש"ח) השתפות עצמית לירדת ערך (2,520 ש"ח) והוצאות משפט, סה"כ 4,082 ש"ח.

2.         הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי הוא הגיש תביעה כנגד התובעת בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה, במסגרת תיק 2920/03 (להלן: תיק חיפה) בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה זו. לעצם התאונה טען הנתבע  כי הגיח עם רכבו בזהירות ובאיטיות ברחוב, הבחין שהתובעת פתחה את הדלת והתיישבה ברכבה,  ולאחר שהדלת נסגרה החל בנסיעתו אולם אז נפתחה הדלת בשנית וכך ארע הנזק.

תיק חיפה

3.         ביום 29/10/03, עוד בטרם נשמע הדיון בפני, ניתן פסק דין  בתיק חיפה. כב' השופט רמזי חדיד דחה את תביעתו של הנתבע וקבע כי גרסתו של התובע, הוא הנתבע שלפני, שונה בתכלית בעת החקירה מזו המצויינת בכתב התביעה.

4.         בעקבות דחיית תביעתו בחיפה ביקש הנתבע לדחות את מועד הדיון שבפני בטענה כי הגיש בקשה לתיקון פס"ד, אולם בקשה זו נדחתה וביום 20/11/03 הופיעו בפני התובעת והנתבע.

הדיון והראיות

5.         במהלך הראיות הציגה בפני התובעת את תמונת הנזק המקוריות (ת/1) התובעת טענה כי פתחה את הדלת, התכופפה להניח את התיק ברכב ואז הגיע הנתבע ומשך את הדלת. התובעת הציגה פתק בחתימת ידו של הנתבע, אשר סומן ת/2, שם מציין שהנתבע מצהיר שדפק את דלת רכב התובעת.

            הנתבע העיד כי אינו מכיר את תל אביב, וכי המשיך בנסיעה רק אחרי שדלת התובעת כבר הייתה סגורה.

            הנתבע הודה כי חתם על ת/2 אולם אמר שחתם על כך שפרטיו נכונים ויתכן כי התובעת הוסיפה את השאר מאוחר יותר.

דיון והכרעה

6.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות הנזק, וכן לאחר שצורפה לתיק החלטת בית המשפט בתיק חיפה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

7.         מתמונות הנזק של שני הרכבים המעורבים בתאונה עולה בברורו שדלת רכב התובעת נמשכה כלפי חוץ. נזק כזה מעיד על כך שהדלת אכן הייתה פתוחה וכי רכב שבא מאחור "משך" את הדלת עקב פגיעה בה. אם נכונה הייתה טענת הנתבע כי הוא כבר החל לחלוף עפ"י רכב התובעת ואז זו פתחה את דלתה אזי הנזק בדלת אמור להיות כיפוף כלפי פנים ולא משיכה כלפי חוץ.

8.         זאת ועוד. הנתבע העיד כי כבר החל לחלוף את רכב הנתבעת, והנזק אצלו היה 20 ס"מ אחרי תחילת הכנף מתמונות הנזק של רכבו עולה כי הנזק הוא כ-10 ס"מ ליד הפנס הקדמי - דהיינו הטענה כי כבר החל לחלוף את רכב התובעת הנה בלתי נכונה.

9.         מעבר לכך, מסמך ת/2 מדבר בעד עצמו ואיני מקבלת את טענת הזיוף של המסמך.

            יש לזכור כי גם בן זוגה של התובעת היה עד לתאונה והעיד בפני, והתרשמתי הן מעדותו והן מעדות התובעת כי עדותם סדירה ואמינה. אין אני יכולה לומר דברים אלה על עדות הנתבע, ורושם דומה הותיר הנתבע גם בביהמ"ש בחיפה.

10.        מכל הנימוקים הללו, אני מקבלת את גרסת התובעת לארוע - אשר הובילו לתאונה ולפיכך דין התביעה להתקבל.

            עם זאת, מצאתי מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 20%, וזאת לאחר שהעידה כי פתחה את דלת הרכב, התכופפה לשים את התיק וכן כי הדלת הייתה פתוחה לרווחה: